<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"ג</h1>
<h2>דף ג:</h2>
שואל אדם בטובו לעולם זה הדין פשוט בגמרא מציעא ויש מי שפירש אותו כך האומר לחבירו השאילני כלי זה בטובו נוטלו כל זמן שהוא טוב ואפילו החזירו חוזר ונוטלו כשיצטרך והוא דקנו מיניה דאי לא קנו מיניה מה אהדרי קנת' משיכ' ראשונ' ולכשלא יהא ראוי למלאכה לא יחזור ויתקננו כי לא השאילו לו אלא כל זמן שהוא טוב אלא יחזיר לו שבריו וכפרש"י ויש פירוש אחר בשם גאון השואל כלי מחבירו להשתמש בו ואמר ליה השאילני בטובתך כלי זה להשתמ' בו ולא קבעה זמן לחזרתו ישתמש בו ואינו חייב להחזירו לבעליו עד שיכלה הברזל ומהדר ליה קתא כדמפרש בגמרא והוא דקנו מיניה כומר דאושליה סתם ולא קבע לו זמן וכן כתב הרמב"ם בשאלה פ"א [ה"ח]. ויש שדחו זה הפירוש מציעא, ופי' גאון תפשו עיקר סתם שאלה כתב ר"ת שהיא ל' יום כמו הלואה והביא ראיה מפר' כל הבשר מחולין [ק"י ע"ב] טלית שאולה ודחו לו זאת הראיה והסכימו רוב הפוסקים דכל זמן שירצה יתבע אותו זולתי אם התנ' עמו לזמן ידוע או לדבר ידוע וכן נראה מאבל רבתי דגרסי' התם המשאיל חלוק ללכת לבית האבל אינו רשאי ליטלו עד שיצאו ימי האבל וברגל עד שיצאו ימי הרגל ובמשתה עד שיצאו ימי המשתה ונר' הא בסתם יכול ליטלו קודם זה וכן כתב הרמב"ן ז"ל מכות ובפ' כל הבשר. מי שאמר לחבירו השאילני קתיך לחפור בה זה הפרדס חופר בה אותו פרדס ואם אמר פרדס סתם חופר בה באי זה פרדס שירצה ואם אמר פרדסי חופר בה כל פרדסו שלו ומחזיר לו הקת שלו. השאיל ממנו באר מים חיים להשקות ואמ' לו באר זה ונפל אינו חייב לבנותו ואם אמר באר סתם בונה שואל כמה בארות בקרקע משאיל עד יעלה בידו אחד טוב והוא דקנו מיניה דמשאיל בגמרא מציעא.
